על סרטן, מחלה, חמלה והחלמה (מכתבים ממהות) 

שלום לך שיר יקרה
שאלת אותי שאלה שהגדרת אותה כמהותית בשבילך,
- למה את מאמינה שחלית בסרטן ?

לפני כשנה, בתהליך ההבראה שלי, בקרה אצלי ידידה שהיתה תלמידה מספר שנים והשתתפה במפגשים של מודעות עצמית, ריפוי ועוד.
היא ספרה לי שפגשה מכרה ברחוב ואותה מכרה סיפרה לה שחלתה בסרטן וכך וכך... התלמידה (אשה כבת חמישים) אמרה לי : היא דווקא אישה שעושה עבודה על עצמה אז איך בכל זאת - ובעצם בשאלה שלה היתה גם שאלה עם סימן שאלה גדול בשבילי.
והשאלה היתה מאוד גדולה, אם אדם עושה עבודה פנימית ומנקה ומנקה ומגשים דברים ולומד ומתרחב ומתקדם, איך זה שבכל זאת נכנס לחייו דבר כל כך קשה כמו הסרטן?
אז יש כמה רמות ותשובות.
יש למשל אדם שחלה בסרטן הראות וברור לו שהוא הביא זאת על עצמו כי עישן הרבה וגם הרופאים מחזקים זאת.
הוא עובר את כל התסריט הרגיל. ניתוח, החלמה, ניתוח, גידול ממאיר, הקרנות, טיפולים, נסיון בהילינג, ממשיך לעבוד, מקבל אורחים, מקבל תרופות. מקבל תמיכה ותשומת לב. אחרי שנים
של חוסר הרמוניה במשפחה סוף סוף יש תמיכה ותקשורת טובה בן בני זוג.
אז אולי כאן החוזה - אולי בני זוג בגלגולים רבים החליטו על חוזה שבו אחד משניהם יחלה בסרטן וכך הם ייאלצו לגלות את החמלה, הסבלנות, האהבה ללא תמורה.
ואישה שכל חייה עבדה והיתה העוגן, הענף החזק של המשפחה, התומכת והמעודדת, חלתה בסרטן ואין לה ברירה אלא להפסיק להיות העוגן והענף החזק ועכשו היא זו שחייבת ללמוד לקבל עידוד ועזרה מאחרים ומגלה שכל כך הרבה אנשים אוהבים אותה. אולי אהבה זו היא נס הריפוי שלה ?
אולי כאן השיעור של ללמוד לקבל.
אולי יש אנשים שיש להם חוזה עתיק עם אלה שעכשו הם ילדיהם, חוזה שמזעזע ומעיר את ליבם לומר, לא עוד, אני לא בוחר בדרך הזו.
ויש אנשים שעשו מסע התפתחות אישי והנה שעור הסרטן, ומה הוא אומר - הוא אומר שהם חזקים ומוכנים לשלב הבא בהתפתחות שלהם. שזהו שעור באמונה ובכיבוד העקרונות שלהם ואם זה אומר שצריך לסגור את הדלתות בפני כולם ולהקשיב להדרכה הפנימית, אז שיחשבו מה שיחשבו, אני מכבד את תהליך הריפוי שלי ומאמין לו. אחרי ההחלמה יהיה מספיק זמן לכתוב ולהסביר, אם בכלל יהיה צורך, את פשר התנהגותי.
פעם קראתי בספר של פסיכיאטר - "תתנהג כמו הסרטן, הסרטן מפחיד, מרגיש, לא עושה חשבון, מזעזע את הסיפים, תהיה אתה הסרטן, תדבר איתו "
כשאתה פוגש סרטן הוא יכול להיות אוייב וגם ידיד אם תשכיל להקשיב לו.

בודאי שאני יכולה לומר לך, שיר, חליתי בסרטן בגלל ש...
עברתי כך וכך, האשמתי את עצמי כך וכך, עברתי טראומות ומשברים כך וכך... אבל האם באמת סיבות כך וכך היו הסיבות שיצרו את הסרטן בגופי?

אני יכולה רק לעמוד על קו הזמן ולהחליט מכאן והלאה איך אני חיה. נכון, צריך לנקות את האבק שהצטבר מתחת לשטיח וזה כואב ולא קל. כמטפלת ותיקה שנים רבות היו לי הכלים לריפוי ההוליסטי מהסרטן. אדם שאין לו כלים חייב לעבוד עם מטפל קבוע וזה תהליך ארוך. בעצם ריפוי רוחני הוא ריפוי של התפתחות אישית. אין כאן שום הבטחה לנס, זוהי דרך חדשה של ויתור על דפוסי מחשבה ישנים, ויתור על הרגלים ויכולת גמישות מחשבתית לקבלה של דברים חדשים לחיי.
אנשים שהסרטן הביא להם מתנות ותובנות שינו מקום עבודה, גילו בתוכם כשרון שלא מומש, הגשימו חלום ובעיקר הפסיקו להיות קורבן.
יש מהות הרסנית והיא הקורבנות. החברה שלנו אוהבת את הקורבנות, ניזונה מכך. אם אתה מתנער ממהות הקורבן אתה יכול להיוולד מחדש והעזרה והאהבה מהעולמות האלקטריים היא בלתי ניתנת להכחשה.
הפחד ניזון מרגשות של צער וכאב ואשמה לכן העבודה של הריפוי לא מסתיימת אף פעם. עם כל נידבך נוסף בריפוי שלי אני בונה נידבך נוסף לחיים טובים יותר בעולם בכלל, ככל שאני מוותרת על אשמה וכאב וביקורת ותסכול ומשתמשת בדמיון שלי לייצור מציאות אחרת אני מביאה רטטים חדשים של צבע לעולם.
המסע שאני מדברת עליו בעצם אינו מתייחס אל הסרטן בלבד, כל מחלה באה להעיר אותנו ולהאיר לנו איפה ואיך אנחנו יכולים לשנות.
המילה מחלה יכולה להפוך לחמלה, חמלה כלפי עצמנו, לא רחמים אלא חמלה וחמלה היא להתחיל לחמול על מי שאנו ולהקשיב פנימה, אז המחלה הופכת להחלמה.
ברפואה הקונבנציונלית הרופא הוא קודש הקודשים, בדרך הריפוי הפנימי האמיתי, לא המטפל ההוליסטי הוא המדריך, מי שמדריך, אם מקשיבים לו הוא המורה הפנימי שבנו או העצמי העליון וכל המשפחה האוהבת שבעולמות האלקטריים.
אז, כל אחד יש לו את טביעת האצבע שלו והמנגינה שלו וכל אחד בוחר. וגם אם הדברים נראים מדכאים או קודרים או מזעזעים, לפעמים הדברים הם לא כפי שהם נראים.
היי ברוכה
וחיי באושר, שמחה וטוב.
על השיח ליד החלון מצייצת הצופית שבאה להזכיר לי לשיר את שיר החיים, להתיידד אתם ולטעום מהצוף הקסום שהחיים מאפשרים לנו.
ממני
מהות